<h1>ראב"ן שו"ת סימן נ"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
שאלני חתני ר' יואל בשילהי בן סורר ומורה [סנהדרין ע"ד.] לפרש לו שמועה זו. מאי טעמא דר' יונתן בן שאול דכתב כי ינצו אנשים ואמר ר' אליעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר שהיה רודף חבירו להרגו דכתב אם אסון יהיה בחבירו שהרגו אע"פ שהפיל ולד האשה ברדיפה פטור שהרי קודם שהכה את האשה ברדיפתו (ש)ניתן להצילו בנפשו של רודף ואם לא יהיה אסון שלא הרג את חבירו נענש על הוולד, אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאיבריו לא ניתן להצילו בנפשו משום הכי נענש דמי וולד דלאו בר מיתה על הרדיפה, אלא אי אמרת דאפילו יכול להציל באחד מאיבריו נמי ניתן להורגו אמאי נענש על הוולד בר מיתה הוא, ומשני דילמא שאני הכא דמיתה לזה על הרדיפה ותשלומין לזה על הוולד ואמרינן בפרק קמא דסנהדרין [ט':] מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בתשלומין, ובעל התלמוד מסיים לא שנא הכא ול"ש הכא גבי רודף בין מיתה ותשלומין לאחד בין מיתה ותשלומין לשנים דבתרווייהו פטור מתשלומין ול"ש יכול להציל באחד מאיבריו ול"ש אין יכול ניתן להצילו בנפשו, ואתרווייהו קאי, ותרווייהו משתמעי מדרבא דאמר רודף שהיה רודף אחר חבירו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא משעת רדיפה, מדלא פליג רבא בין יכול להציל באחד מאיבריו לאין יכול ש"מ כי הדדי נינהו, ומדקאמר בין של נרדף בין של כל אדם פטור ש"מ דלא שנא מיתה ותשלומין לאחד ל"ש לשנים פטור. וכי ינצו אנשים לאו במצות שבמיתה מיירי, וקרא דאם אסון ולא יהיה אסון מוקי להו רבא בפרק שור שנגח קמא [מ"ב.] באשה, דאם אסון באשה לא יענש אין אסון באשה יענש ובין רודף ובין הכה את האשה כיון דמתחייבי בנפשייהו קודם לחיוב תשלומין פטורי. והא דאמר רב[א] בפרק קמא דסנהדרין [י'.] מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בשלא קדמה מיתה לתשלומין, וכן כל היכא דקדמה מיתה כי הכא ברודף פטור מתשלומין, דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא בפ"ק דסנהדרין אמר רבא מיתה לזה ותשלומין לזה חייב והכא אמר פטור, אלא ש"מ הא דקדמה מיתה לתשלומין והא דלא קדמה.
<h2>דף עד.</h2>
שאלני חתני ר' יואל בשילהי בן סורר ומורה [סנהדרין ע"ד.] לפרש לו שמועה זו. מאי טעמא דר' יונתן בן שאול דכתב כי ינצו אנשים ואמר ר' אליעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר שהיה רודף חבירו להרגו דכתב אם אסון יהיה בחבירו שהרגו אע"פ שהפיל ולד האשה ברדיפה פטור שהרי קודם שהכה את האשה ברדיפתו (ש)ניתן להצילו בנפשו של רודף ואם לא יהיה אסון שלא הרג את חבירו נענש על הוולד, אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאיבריו לא ניתן להצילו בנפשו משום הכי נענש דמי וולד דלאו בר מיתה על הרדיפה, אלא אי אמרת דאפילו יכול להציל באחד מאיבריו נמי ניתן להורגו אמאי נענש על הוולד בר מיתה הוא, ומשני דילמא שאני הכא דמיתה לזה על הרדיפה ותשלומין לזה על הוולד ואמרינן בפרק קמא דסנהדרין [ט':] מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בתשלומין, ובעל התלמוד מסיים לא שנא הכא ול"ש הכא גבי רודף בין מיתה ותשלומין לאחד בין מיתה ותשלומין לשנים דבתרווייהו פטור מתשלומין ול"ש יכול להציל באחד מאיבריו ול"ש אין יכול ניתן להצילו בנפשו, ואתרווייהו קאי, ותרווייהו משתמעי מדרבא דאמר רודף שהיה רודף אחר חבירו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא משעת רדיפה, מדלא פליג רבא בין יכול להציל באחד מאיבריו לאין יכול ש"מ כי הדדי נינהו, ומדקאמר בין של נרדף בין של כל אדם פטור ש"מ דלא שנא מיתה ותשלומין לאחד ל"ש לשנים פטור. וכי ינצו אנשים לאו במצות שבמיתה מיירי, וקרא דאם אסון ולא יהיה אסון מוקי להו רבא בפרק שור שנגח קמא [מ"ב.] באשה, דאם אסון באשה לא יענש אין אסון באשה יענש ובין רודף ובין הכה את האשה כיון דמתחייבי בנפשייהו קודם לחיוב תשלומין פטורי. והא דאמר רב[א] בפרק קמא דסנהדרין [י'.] מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בשלא קדמה מיתה לתשלומין, וכן כל היכא דקדמה מיתה כי הכא ברודף פטור מתשלומין, דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא בפ"ק דסנהדרין אמר רבא מיתה לזה ותשלומין לזה חייב והכא אמר פטור, אלא ש"מ הא דקדמה מיתה לתשלומין והא דלא קדמה.
